לאחר שעברתי המון אנשים בתהליכי ירידה במשקל, שמתי לב שהאנשים בתהליך הזה נחלקים ל2 קבוצות עיקריות:
הקבוצה הראשונה, ״לחוצי תוצאות״: האנשים בקבוצה זו ממש חרדים לתוצאות שלהם. נשקלים בין 3 ל5 פעמים ביום, כל 100 גרם של עלייה מכניסה אותם לדאון, ובטוחים שלאחר חודש אימונים הם כבר ישיגו את המטרות שלהם.
הענין הוא שבד״כ הציפיות שלהם לא עומדות במבחן המציאות, ולאחר שעוברים חודש או חודשיים והם לא הגיעו למקום שהם דמיינו את עצמם, הם נשברים לרסיסים.
הקבוצה השניה: ״האדישים״ : האנשים בקבוצה הזו הם בדיוק ההפך מהאנשים בקבוצה הראשונה. הם לא רוצים להישקל כמעט אף פעם, הם אומרים לעצמם: ״הפעם אני אקח את זה באיזי, אף אחד לא רודף אחריי״, ״בסוף הכל יגיע״
הבעיה איתם שהם לא מציבים לעצמם מטרות ויעדים, כי הם מפחדים לא לעמוד בהם. לרוב אלו אנשים שהיו בעבר בקבוצה הראשונה, ועכשיו החליטו לעבור לקיצון השני.
הם לא נשקלים אף פעם, ובכך הם לא מודעים איפה הם נמצאים כרגע ומה עליהם לשפר, אנשים אלו לרוב לא מצליחים להשיג את מטרותיהם בדיוק כמו אנשי הקבוצה הראשונה.
הבנתי שהנוסחא המנצחת של כל האנשים שהצליחו בתהליך לטווח ארוך, זה בדיוק באמצע של 2 הקבוצות הללו.
מצד אחד הם מאוד רוצים תוצאות והישגים, הם כן מציבים לעצמם מטרות ויעדים, וכן דואגים לשקול את עצמם בתדירות גבוהה, בדיוק כמו הקבוצה הראשונה.
אך מצד שני הם מבינים שהציפיות שלהם והמציאות ברוב המקרים , לא יהיו אותו הדבר. הם מבינים שמדובר בתהליך שאמור להפוך לדרך חיים, וכן הם לא נמצאים במרוץ או במרדף. אך תמיד הם זוכרים את המטרות שלהם, ואת הפעולות שעליהם לעשות ע״מ להגשים אותם. מצד אחד רוצים מטרות תוצאות והישגים, אך מצד שני מצליחים לשמור על שלוות הנפש ומבינים שמדובר בתהליך לכל החיים.
אלו האנשים שמביאים את ההישגים הכי טובים שראיתי בתהליך הירידה במשקל, ואותם אנשים מצליחים להפוך את השגרה החדשה לדרך חיים.
